מוטציה MDR1 בכלבים – או רגישות לטיפול בתולעת הפארק

מהו גן MDR1?

MDR1- Multidrug resistance gene- גן שתפקידו לייצר חלבון (בשם P-glycoprotein) המשמש כמעביר (טרנספורטר) של חומרים שונים מהמוח למחזור הדם.

מהי מוטציה בגן MDR1?

זוהי מוטציה בכלבים אשר מובילה לרגישות יתר לתרופות רבות, ביניהן איברמקטין (הטיפול המניעתי המוזרק לכלבים כנגד התולעת האכזרית-ספירוצרקה לופי הידועה בכינוי "תולעת הפארק"). המוטציה מתבטאת בחסר של ארבעה זוגות בסיסים בגן MDR1 המובילה לחסר/ חוסר תפקוד בחלבון P-glycoprotein. תפקידו של חלבון זה (אשר מהווה טרנספורטר של חומרים שונים) בהגבלת ספיגה אוראלית וכניסתן של תרופות רבות למערכת העצבים המרכזית. כאשר המוטציה קיימת בשני העותקים של הגן (בהומוזיגוטים), והחלבון אינו מתפקד, תרופות מסויימות יכולות לחדור למוח ומכיוון שאינן מפונות ממנו, ריכוזן במוח עולה וקיימת סכנת הרעלה. ההרעלה באה לידי ביטוי בסימנים עצביים כגון רעידות, אנורקסיה, ריור יתר ועד לעיוורון, עוויתות, קומה ואף מוות. חלק מהתרופות מובילות להרעלה במינון של 1/200 מהמינון אשר עשוי לגרום להרעלה בכלב בריא.

מי הם הגזעים שעלולים לשאת את הגן הפגום?

רגישות גנטית זו זוהתה במגוון גזעים: רועה אוסטרלי, בורדר קולי, קולי (חלק ומחוספס), רועה אנגלי, רועה גרמני, רועה צאן אנגלי עתיק, רועה צאן שטלנד (שלטי) ועוד… (וכל כלב המעורב עם גזעים אלה). הגן נפוץ ביותר בגזעי הקולי (עד 33% מהכלבים מגזעים אלה ומעורביהם נושאים את המוטציה בגן). נפיצות ברועה אוסטרלי- 6.9% ובשלטי- 5.7%.

מהו אופן ההורשה?

תכונה אוטוזומלית רצסיבית- כלומר יש צורך בשני עותקים פגומים של הגן בכדי שהמוטציה תבוא לידי ביטוי.

אילו תרופות מסוכנות לשימוש בכלב בעל מוטציה בגן?

המוטציה הגנטית התגלתה למעשה בעקבות יציאתה של תרופה חדשה נוגדת טפילים (בשם איברמקטין) לשוק בשנת 1980. מתייחסים למוטציה כאל רגישות לאיברמקטין מכיוון שזו הייתה התרופה הראשונה שהתגלתה כגורמת לתגובת הטוקסית, אך קיימות תרופות נוספות רבות שעשויות לגרום לכך. רשימה (חלקית) של התרופות אליהן רגישים כלבים עם מוטציית MDR1: איברמקטין, דורמטקין, מוקסידקטין, לופרמיד (אימודיום), תרופות כימותרפיות שונות, חלק מחומרי ההרדמה ונוגדי כאב עשויים להיות בעלי השפעה עמוקה וארוכה יותר (ולכן ינתנו במינון נמוך יותר), תרופות אימונו-סופרסיביות, תרופות למחלות לב ונגד הפרעות קצב, נוגדי בחילות והקאות מסויימים, חלק מהאנטיביוטיקות, סטרואידים ואנטיהיסטמינים מסויימים. תרופות שנמצאו בטוחות (כשניתנות לשימוש על פי ההתוויה והמינון המתאימים): סלמקטין (Revolution), מילבמיצין (Interceptor), אדווקט (מכיל מוקסידקטין בריכוז נמוך ובטוח לשימוש).

כיצד אדע אם הכלב שלי נושא גן פגום?

קביעת סטטוס MDR1- הפגם הגנטי הוא בר זיהוי על ידי טכניקות גנטיות מולקולריות (בדיקת ה- DNA). הבדיקה יכולה לגלות פרטים מושפעים (המוזיגוטים) ונשאים (הטרוזיגוטים) כאחד.

מתי לבצע את הבדיקה?

יש לבצע את הבדיקה בכל כלב מהגזעים המועדים (או מעורביהם), לפני שניתן טיפול תרופתי בתרופה אשר השימוש בה אינו בטוח. מדובר בבדיקה חד פעמית (שליחת דגימת דם או מטוש מהלחי למעבדה), שניתן לבצעה בכל גיל והיא מאוד מדוייקת וחשוב שהיא תעשה על ידי וטרינר מוסמך במרפאה וטרינרית.

איך לקרוא את תוצאות הבדיקה?

• N- negative- הגן ללא מוטציה. P- positive- קיימת מוטציה בגן (חלבון הטרנספורטר שנוצר אינו מתפקד).
• גנוטיפ N/N (נורמאלי)- שני העותקים של הגן תקינים. כלב אשר נולד לזוג הורים בעלי גנוטיפ N/N לא צריך להיבדק וניתן לזווגו ללא חשש.
• גנוטיפ P/P (הומוזיגוט)- שני העותקים של הגן MDR1 פגומים. בעל חיים זה נמצא בסכנה לפתח תגובה נוירוטוקסית לאחר מתן תרופות אשר מפונות מהמוח על ידי חלבון הטרנספורטר P-glycoprotein.
• גנוטיפ N/P (הטרוזיגוט)- עותק אחד של הגן תקין והעותק השני נושא את המוטציה- לכן כלב זה בעל סיכוי של 50% להוריש גן פגום לצאצאיו ומומלץ לא להרביעו. כלב זה עשוי לפתח במהלך חייו רגישות לאיברמקטין ותרופות נוספות. בפועל, יש להתייחס לכל הכלבים הנשאים כרגישים לתרופות המועדות כדי למנוע תגובות של רגישות יתר (לא ניתן לחזות את התגובה של כלב הטרוזיגוט לתרופות המפורטות לעיל ולכן כדי לא לקחת סיכון, נמנע מהמתן עד כמה שניתן).

הכלב שלי נמצא בבדיקה רגיש הומוזיגוט – האם הוא נחשב חולה?

לא! חיי היום-יום של הכלב שלך אינם שונים מאלה של כל כלב אחר, אך חשוב לדעת (ולהגיד לוטרינר המטפל!) שיש להימנע משימוש בתרופות שונות במהלך הטיפול בכלב. למזלנו, לכל התרופות שעלולות להיות מסוכנת לכלבך יש תחליף ולכן אנו בטוחים שהוא יחיה חיים מלאים, ארוכים ושמחים. המאמר מוגש כמידע כללי על ידי צוות בית חולים וטרינרי בכיכר 24/7 ואינו מחליף חוות דעת רפואית.