הכשת נחש בכלבים או חתולים

הצפע הארץ ישראלי הינו אמנם רק אחד מתוך שמונה נחשים ארסיים בישראל, אולם הוא הנחש הארסי הנפוץ ביותר ולכן האחראי לרוב ההכשות. את הנחש ניתן לזהות על פי הפס העקלתוני הרציף על גבו וצורת ה-V ההפוך על ראשו. את הצפע ניתן למצוא כמעט בכל הארץ ובמיוחד בקרבת מגורי אדם (כמחצית מההכשות באיזורים עירוניים). הצפע, כמו כל נחש, מכיש רק כאשר הוא חש מאויים. ישנה חשיבות רבה לכמות וריכוז הארס שהוזרק. לעיתים נדירות ישנן הכשות "עקרות"- בהן לא הוזרק ארס. הכשות באביב ובתחילת הקיץ נוטות להיות חמורות יותר. הסיבה לכך היא שבתקופה זאת הנחשים מתעוררים משנת החורף ויוצאים כאשר הארס אותו אגרו במהלך מספר חודשים הינו מרוכז ביותר. אין משמעות לגודל הנחש וגם נחש צעיר וקטן יכול לגרום לנזק רב.

הכלב/חתול שלי הוכש, מה לעשות?

ראשית, אין לנסות להתקרב לנחש על מנת לזהותו. מדובר בסיכון מיותר. כאמור, הרוב המכריע של ההכשות הינן הכשות צפע ומכל מקום, הטיפול זהה ברובו ללא תלות בזהות הנחש המכיש. אין לנסות לשים חסמי עורקים ושיטות שונות לעצירת התפשטות הארס. אלו רק יגבירו את הנזק! המטרה היא הגעה מיידית לעזרה רפואית, במינימום לחץ לבעל החיים.

כיצד הארס פועל?

ארס הנחש מכיל חלבונים מורכבים רבים. לאלו השפעה על מגוון מערכות בגוף. בין ההשפעות ניתן למנות נזק לכלי הדם, פעילות ישירה על הלב ועל מערכת העצבים ועוד. כלבים לרוב מוכשים בפנים. חתולים ברגליים. מלבד הארס, עם ההזרקה ישנה גם חדירה של זיהום חיידקי. בעת ההכשה הארס מוזרק לגוף באמצעות שיניים חלולות ומשם מפוזר מקומית ברקמה ודרך כלי הדם לכל הגוף. מכיוון שכך, לרוב נראה בהתחלה נפיחות מקומית ובהמשך את ההשפעות הנרחבות על כל הגוף.

מתי נחשוד בהכשה?

כמובן כאשר רואים את הנחש – אין מקום לספק. כאשר בעל החיים מסתובב באופן חופשי או תוחב את אפו בשיחים תוך כדי טיול לא נראה את הנחש. הסימנים הראשונים יכללו את פצעי החדירה של השיניים. לא תמיד ניתן למצוא את הפצעים ולכן אין בהיעדרם לשלול הכשה. סימן אופייני נוסף הינו נפיחות מקומית שהולכת ומתפתחת, עם עדות לדימום בעור (המטומה), במקביל לסימני כאב וחוסר מנוחה.

מה וטרינר תורן בודק במרפאה ומהם הסיכונים?

הווטרינר יחפש כמובן את פצעי ההכשה ויעריך את חומרת הנפיחות. סימנים נוספים המעידים על חומרת המצב הינם קצב הלב וקצב הנשימה. בנוסף לסכנות הנובעות מפעילות הארס, נפיחות באיזור הפנים עלולה לגרום לחנק אם אינה מטופלת בזמן. בכל חשד להכשה יש לבצע בדיקות דם מקיפות וניטור אינטנסיבי. הכשת נחש הינה פוטציאלית אירוע מסכן חיים. בבדיקות דם יחפש הווטרינר במרפאה וטרינרית תל אביב עדות לפגיעה ביכולת הדם לקרוש, ירידה בתכולת החלבון בדם כתוצאה מאובדן שלו לבצקות, עדות לפגיעה בכליות, בלבלב ובמערכת הנשימה. יבוצעו מעקבים תכופים אחר פעילות הלב כולל בדיקות כמו ECG על מנת לחפש הפרעות בקצב הלב ומעקבים אחר לחץ הדם שעלול לרדת באופן חמור.

ואיך מטפלים?

הטיפול מורכב ותלוי בחומרת ההכשה ובסיבוכים שנגרמו למערכות הגוף השונות של הכלב/חתול: הטיפול הראשוני כולל שיכוך כאבים, אנטיביוטיקה לצורך טיפול בזיהום ועירוי נוזלים לווריד. דוגמא חשובה ונפוצה לסיבוך היא הפרעה ביכולת הגוף לשמור על לחץ דם תקין, בלעדיו כל איברי הגוף נפגעים באופן אנוש. הטיפול דורש מתן חומרים בעלי פעילות על כלי הדם וחומרים להם השפעה על צמיגות הדם, תוך ניטור צמוד לצורך התאמת הטיפול. סיבוך אפשרי חשוב נוסף הינו התפתחות הפרעות קרישה. מערכת הקרישה בדם מורכבת בין השאר מחלבונים שתפקידם להגיב לגירויים מסויימים וליצור קריש דם. ארס הנחש יודע להפעיל את המערכת הזו במנגנונים שונים כך שהוא בעצם גורם ל"ביזבוז" של אותם חלבונים מעבר ליכולת הגוף לייצר חדשים. מצב זה מעמיד את בעל החיים בסכה חמורה לדימומים. הטיפול הינו מתן של מנות פלסמה (מרכיב דם הכולל חומרי קרישה שונים). לעיתים יש צורך במתן אנטי-וונום. חומר זה הינו בעצם נוגדנים שהופקו מסוסים להם הזריקו את הארס בכמויות קטנות. הנוגדנים יודעים "לתפוס" את המרכיבים השונים בארס הנחש ועל ידי כך לנטרל אותם. טיפול זה נשמר למקרים הקשים במיוחד כיוון שהחומר מיוצר לצורך שימוש בבני אדם ולרוב אספקתו לטיפול בחיות זעומה. מכל מקום, לא הוכח קשר חד-ערכי בין מתן אנטי-וונום לבין הישרדות בעל החיים המוכש. במקרה של הכשת נחש כלב וחתול הינם בעלי סיכויים שונים לשרוד, תלוי בגורמים שונים (זמן ההגעה, מיקום ההכשה, כמות וריכוז הארס, העונה בשנה, גיל בע"ח ועוד) אולם בשקלול כולל, עם טיפול רפואי הולם, יש סיכוי לצאת מזה בחיים. לכן, בכל מקרה של חשד להכשת נחש של הכלב או החתול יש לפנות באופן מיידי לעזרה רפואית מיידית במוקד חירום לחיות.   המאמר מוגש כמידע כללי על ידי צוות בית חולים וטרינרי בכיכר 24/7 ואינו מחליף חוות דעת רפואית.